תמלול וידאו

איש מדבר למצלמה) הוי, תודה לאל שזה נגמר. האמת היו לי אחלה חיים. כלומר עד שלושת החודשים האחרונים.

כשהביאו אותי לבית חולים כל מה שרציתי זה לחיות. אחרי שבועיים כל מה שרציתי היה לגמור עם זה. קם בוקר זריקה, עוברת שעה עירוי. טלפון מהילדים בדיוק אני נרדם. כל יום מגדילים את המינון של משככי הכאבים ועדיין כאבי תופת! אבל אני לא יכול בלי זה. שלום, אני לא רק גוסס, אני גם נרקומן.

ריח מסריח עולה מהמסדרון. מאיפה זה בא? (בלחש) זה אני. אחות. אחות!! לפחות עומדים לקלח אותי, אני מתרגש. (צועק) אחות! אחות!! אבל אז בא האח יבגני.

הנה אשתי מגיעה. והילדה שלי איזה יפות אתן, כמה אני אוהב אתכן! הבת שלי בוכה. למה את בוכה מתוקה? למה את בוכה מתוקה, אני אוהב אותך. אני אוהב אותך! את שומעת אותי? הלו! מה זה איבדתי את היכולת לדבר. היי! היי!! טוב, די! מישהו יכול להרוג אותי בבקשה?

אתם שם בצד השני. כדאי שתשימו לב לרגע. בכל שנה מגיעים לבתי החולים חולים חשוכי מרפא, ולמרות שהם מבקשים שלא יחברו אותם למכונות מאריכות חיים, סתם בגלל פרוצדורה ביורקרטית משפטית, הם נאלצים לסבול לשווא. אם אתם רוצים שליטה על הרגעים האחרונים שלכם, אם אתם רוצים לסיים אותם כמו שאתם רוצים, תעשו לעצמכם טובה.

כיתוב: זה הזמן למלא הנחיות רפואיות מקדימות – צוואה בחיים.